מברק בסיווג "סודי ביותר" שנשלח אל שגריר ישראל החדש באותה תקופה בארצות הברית, יצחק רבין, מציג בכנות נדירה את הסיבות הממשיות לכך שישראל נמנעה מלהכיר רשמית בתחולתה של אמנת ג'נבה הרביעית על השטחים שכבשה ב-1967.

המברק, שניסחו יועצו המדיני של שר החוץ מיכאל קומיי והיועץ המשפטי של המשרד תיאודור מירון, מציג את מערך השיקולים להימנע מהכרה רשמית בתחולת האמנה, וקובע כי פעולות מסוימות שישראל נוקטת בשטחים הן הפרה של הוראות האמנה. בלשונם של קומיי ומירון, "הכרה מפורשת מצדנו בתחולת אמנת ג'נבה תבליט בעיות קשות מבחינת האמנה לגבי פיצוצי בתים, גירושים, התיישבות ועוד". גם סיפוח מזרח ירושלים לישראל והפקעת קרקעות בה תוארו במברק שנשלח לשגריר רבין כמנוגדים להוראות המשפט הבינלאומי: "אין כל אפשרות ליישב כל מעשינו בירושלים עם הסייגים הנובעים מאמנת ג'נבה ומתקנות האג."

הצורך לשמור על "אופציות פתוחות" ביחס לתיקוני גבול עתידיים מוצג כשיקול נוסף להימנע מהכרה בכך שמדובר בשטחי כיבוש צבאי שחלות עליהם הוראותיה של אמנת ג'נבה הרביעית: "כאשר אנחנו חייבים להשאיר את כל האופציות פתוחות לגבי עניין הגבולות, אסור שנכיר שמעמדנו בשטחים המוחזקים הוא אך ורק של שלטון כיבוש."

חלקו השני של המברק מציג את הטיעון הרשמי המקובל באותה תקופה ביחס למעמד השטחים, ומנחה את השגריר רבין שלא לדון בנושא.

Close

מברק קומיי ומירון לשגריר רבין, מרץ 1968. "הכרה מפורשת מצידנו בתחולת אמנת ג'נבה תבליט בעיות קשות מבחינת האמנה"