דיוני ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, יוני 1967-יוני 1968: התמלילים המלאים. חלק א'.

ישיבה זו נערכה בשלהי השלב הראשון ללחימה, כשכוחות הצבא נכנסו כבר לתוך העיר העתיקה של ירושלים, התקדמו בגדה המערבית ובעומק סיני, והתייצבו על קו הגבול הבינלאומי שלפני רמת הגולן. כמה מהמשתתפים בישיבה דחפו לכיבוש הרמה, בעוד ראש הממשלה ושר הביטחון הביעו את התנגדותם למהלך. עם זאת, שר הביטחון ציין כי הצבא מסוגל למשימה. בישיבה הועלו שיקוליו של הנשיא האמריקאי ג'ונסון לתמיכה בהישגים המלחמתיים של ישראל, ביניהם הצורך בקול היהודי בארצות הברית, וכן שאלת ההחלה של שלטון ישראל על מיליון ערבים (פלסטינים) נוספים בעקבות כיבוש השטחים: "לו היו לנו כעת בארץ 4-3 מיליון יהודים, עם ריבוי טבעי כמו שצריך להיות […] המצב שלנו היה אחר", אמר בישיבה ראש הממשלה.

מוזמנים:

לוי אשכול – ראש הממשלה

משה דיין – שר הביטחון

ישראל גלילי – שר ההסברה

השרים (ללא תיק) מנחם בגין ויוסף ספיר

הישיבה התקיימה כמה ימים לאחר שוך הקרבות. עיקרה: סקירת שר הביטחון לגבי השלבים והמהלכים העיקריים במלחמה, וביניהם כיבוש רמת הגולן והגדה המערבית בעקבות הזדמנויות שנוצרו תוך כדי המערכה. בישיבה תיאר דיין את שיקוליו ביחס למהלכים עיקריים, וניתח את הטעויות העיקריות של ישראל לתפיסתו, לפני המלחמה ובמהלכה. כן נדונו בישיבה המעורבות הסובייטית בשולי הקרבות, והאירוע בו הורה שר הביטחון לכבוש את רמת הגולן חרף היעדרם באותו רגע של הרמטכ"ל וסגנו.

מוזמנים: 

משה דיין – שר הביטחון

יצחק רבין – הרמטכ"ל

סדר היום:

אישור צווים

סקירת שר הביטחון משה דיין

על סדר היום: משלחת חברי הכנסת לעצרת האו"ם.

הדיון נדחה לשעה 15:00 וחברי הועדה יוצאים לסיור בבית-לחם, חברון, וגוש עציון.

במוקד ישיבה זו, דיווחו של שר החוץ, אבא אבן, אודות המערכה המדינית – זו שהתקיימה לשם הארכת השלב האחרון למלחמה והשלמת כיבוש רמת-הגולן, וזו שהתמשכה גם בעת הישיבה. אבן מתאר את המאמצים בראשות ברה"מ להביא לנסיגת ישראל מהשטחים שכבשה, ולעומתם התיאום הישראלי-אמריקני השולל חזרה למצב הקודם, ומכוון לביסוס הקווים בהם הסתיימה המלחמה כנקודת מוצא לכל שינוי באזור. אבן שולל את האפשרות להשאר במצב-ביניים, ומחייב: או שלום, או מלחמה. הוא מציין כי ישראל עברה ממעמד של "אנדר-דוג" ל-"אובר-דוג", כלשונו, וכי קשה יותר לקיים הסברה מהצד המנצח ולא הנפגע; ומצביע על הנחיצות בקביעת עמדה ישראלית לגבי עתיד הכיבושים והעתיד המדיני לשם קידום מוצלח של סדר היום המדיני.

סדר היום:

סקירתו של שר החוץ

מוזמנים:

אבא אבן – שר החוץ

גדעון רפאל – שגריר ישראל באו"ם

משה רביב – מזכיר מדיני לשר החוץ

ישיבה זו מוקדשת לדיווחו של ראש הממשלה אודות ההתפתחויות במוסדות האו"ם בנוגע לשאלת עתיד האזור.  אשכול עסק בהרחבה בעמדתה של ארצות הברית (תמיכה שקטה אך מלאה בישראל), וסקר בקצרה את הפעולה הדיפלומטית מול שלל מדינות אחרות. ראש הממשלה הרחיב גם על שאלת החקיקה לסיפוח ירושלים נוכח המצב הדיפלומטי העדין. השרים דנו האם ומתי לקדם את החקיקה, והוסכם כי יש להמנע מלעסוק בנושא בפומבי. במהלך הישיבה העלה ח"כ י. חזן את עניינם של הפליטים הפלסטינים שישראל מעודדת, לשיטתו, לעזוב, וקרא למצוא להם פתרון ביוזמת ישראל. חזן המשיך ותבע להפסיק את הרס הבתים בגדה ולסיים את הממשל הצבאי בתוך ישראל. ח"כ ג. כהן וח"כ י.ש. בן-מאיר חיזקו את עמדתו של חזן לגבי הפליטים. עמדתו של רה"מ הייתה שלא למהר ולהכריז הכרזות בעניין שיקום הפליטים, והשאלות הנוגעות לזכויות האדם של הנכבשים לא זכו למענה מעשי בישיבה.

סדר היום:

– מינוי ממלאי מקום לחברי הועדה

– מינוי משקיפים בדיוני הועדה

– סקירתו של ראש הממשלה

מוזמנים:

קדיש לוז – יו"ר הכנסת

לוי אשכול – ראש הממשלה

אריה לבבי – מנכ"ל משרד החוץ

משה רוזטי – מזכיר הכנסת

אביעד יפה – מזכיר מדיני לראש הממשלה

במרכז ישיבה זו – סקירת המצב בגדה המערבית על-ידי אלוף פיקוד המרכז, עוזי נרקיס, והתייחסות לפן הכלכלי והממשלי של השלטון בגדה מאת שר הבטחון, משה דיין.
נרקיס ודיין דיווחו על שקט בטחוני בגדה. דיין ציין כי אי אפשר להקיש מכך על שקט עתידי: "[…] אולי יש כאן הלם של תקופה ראשית", אמר, והוסיף: "השקט של שכם וחברון איננו השקט של ואדי ערה." לתפישתו, "הבעיה הקרדינלית" בגדה היא הכלכלה: "אנחנו קעקענו לחלוטין את המבנה הכלכלי של הגדה… כל מקורות הפרנסה שהיו קיימים בגדה – אינם קיימים עוד. אם מדינת ישראל לא תבנה מבנה כלכלי אחר בגדה, תוך זמן קצר, יש סכנה שתהיה שם מפולת גמורה."
עם מי אפשר לעבוד כדי לשפר את המצב? שר הביטחון הבהיר כי "אין ספק שיש בגדה דרג מנהיגותי. יש מנהיגים בתוקף של דת או משפחות, ויש גם הנהגה פוליטית. אבל אין ברצוננו, בשטח זה, לבוא בדברים עם מישהו מעל לדרג האדמיניסטרטיבי של העיריות ," אמר. צה"ל צריך לעבוד מול העיריות ולהכתיב להן את המבנה המנהלי ואת דרך הפעולה. רק אחרי התייצבות ממשלית וכלכלית כזו, העריך דיין, "נוכל לדעת מה היחסים בינינו ובין ערביי הגדה."

ישיבה זו סבבה סביב סקירתו של ראש אגף המודיעין בצה"ל, האלוף אהרן יריב, על מעורבותה של ברה"מ בחימוש מדינות ערביות ועל היחסים המדיניים-צבאיים במזרח התיכון. יריב העריך כי גם אם ברה"מ צפויה להפעיל לחצים קשים מאוד על ישראל, ספק אם תביא למלחמה של ממש. הוא ציין את חשיבותו האסטרטגית של העימות באזור עבור ארה"ב.

לגבי ארגוני ההתנגדות אמר יריב כי "הארגון החבלני היחיד עליו ידוע כי הוא ממשיך בפעילות נמרצת גם בשעה זו הוא ארגון הפת"ח". יריב העיד כי את תפקיד הטיפול בפת"ח העביר הצבא לידי שירות הביטחון הכללי, וזאת לדבריו "[…] כשאנחנו מעמידים לרשות שירות הביטחון את כל החומר, הרשימות והידיעות המגיעות אלינו". בישיבה סיפר שר הביטחון, דיין, על פליטות של תושבים ושל פליטים ותיקים בקנה מידה גדול כתוצאה מהמלחמה. הוא שב וטען שהגורם העיקרי הגורם העיקרי שמדרבן את היציאה לירדן: הפגיעה בתיירות, חיסול האפשרות לייצא, והמחירים הישראליים הגבוהים עבור אמצעי ייצור וסחורות (למשל, דלק) – "בדיספרופורציה עצומה" לאמצעים שבידי תושבי השטחים.

דיין סימן שלושה נושאים עיקריים שסביבם ייסוב, לדעתו, הלחץ הבינלאומי הכבד הצפוי על ישראל: החזרת הפליטים, מעמד הגדה ושאלת ירושלים.

ישיבה זו נסובה סביב דיוני עצרת האו"ם, בהם בלמו ארה"ב וישראל הצעה רוסית-יוגוסלבית לנסיגת ישראל מהשטחים שכבשה במלחמה. בישיבה השתתפו ודיווחו כמה מחברי המשלחת המורחבת של חברי הכנסת שחזרו מדיוני העצרת.

משתתפי הישיבה היו תמימי דעים כי בסך הכל עמדתה של ישראל בעצרת נחלה ניצחון גדול. עיקר ההישג יוחס לתמיכה האמריקאית ולתיאום חסר-התקדים בין ישראל לארצות הברית, כמו גם לפועלו של שר החוץ, אבא אבן, ועמו שאר המשלחת הישראלית, שזכו לשבחים רבים. הקשר בין ישראל לארה"ב ועתידו נדונו בהרחבה.
שלוש השאלות העיקריות שבהן עסקו המשתתפים בישיבה היו החזקת השטחים בידי ישראל (העמדות נעו בין קידום הכרזה רשמית על סיפוח, להחזקה צבאית של השטחים כפיקדון לטווח ארוך); הטיפול בבעיית הפליטים; ומעמד ירושלים – לגביה התמקדו הדיונים בסיפוח העיר לישראל בחקיקה בעת עצרת האו"ם.

ישיבה זו נערכה מיד לאחר סדרה של תקריות אש בין ישראל למצרים בסיני, סביב פעילות ומאבק על הסטטוס-קוו בתעלת סואץ. בישיבה תיארו שר הביטחון, הרמטכ"ל, ואל"מ יגאל כרמון מאגף המודיעין בצה"ל את השתלשלות האירועים בסיני, פירטו לגבי עמדות מצרים ורוסיה, דיווחו על הפעולה הישראלית מול הצלב האדום הבינלאומי וכוח המשקיפים של האו"ם, וסיפרו מעט על גורל הנפט בסיני ועל הערכותיהם לעתיד.

מוזמנים:

משה דיין – שר הביטחון

יצחק רבין – הרמטכ"ל

אל"מ ד' כרמון

על סדר היום:

התקריות בסיני

בישיבה זו נדונו שני נושאים עיקריים: ראשית, נסקר מצבם של היהודים החיים בארצות ערב נוכח מתקפות הנובעות מהמלחמה ומהמתיחות במזרח התיכון, וכן עמדותיהן של מספר מדינות כלפי הדרישה הישראלית לאפשר למי שרוצים בכך לעזוב את מדינותיהם.

בחלקה השני של הישיבה עדכן יוסף תקוע, חבר משלחת ישראל לאו"ם, על שהתרחש בעצרת החירום של הארגון שעסקה במצב בעקבות המלחמה. תקוע סיפר על מאמץ ישראלי-אמריקאי לסיכול הצעות סיכום שיש בהן כדי לפגוע בעמדת ישראל, השוללת כל נסיגה בלא הסכם שלום.

בעניין ירושלים הדגיש תקוע כי על ישראל להימנע ככל האפשר מלהתייחס לנושא ולהצניע מאוד את עמדתה בזירה הבינלאומית: "בשלב טאקטי זה אנחנו חייבים להבחין בין מדיניותנו ובין עמדתנו הברורה והחד-משמעית אשר איננה ניתנת לערעור לגבי ירושלים, ובין המגעים שלנו עם המוסדות השונים בעולם בשאלה זו", אמר.

סדר היום:
– הצעות לסדר היום של ח"כ חסין ובדר על ההתפרעויות נגד היהודים בארצות ערב
– סקירתו של מר תקוע על ההתפתחות בעצרת החירום של האו"ם

במוקד ישיבה זו עמדו סקירתו של המושל הצבאי של רצועת עזה, אל"מ אביב ברזילי, על המצב ברצועה, והתייחסויות שר הביטחון ואחרים לעניין.

חלק הארי של ישיבה זו נסב על אודות הסדרי הממשל לניהול האזרחי של הגדה והרצועה, ובפרט על חלוקת העבודה והאחריות בין הממשלה לצבא. במסגרת זו נמסרו נתונים והערכות על המצב והפעילות בתחומי החיים האזרחיים ברצועה, וכן על המצב הביטחוני בה נכון למועד הדיון.

בין היתר סקר ברזילי את פעילות ארגוני הסיוע ברצועת עזה. פעילות זו הוצגה כחלק אינטגרלי מהאינטרס הביטחוני וההסברתי של ישראל להיטיב את המצב ההומניטרי הגרוע ברצועה. עוד מסר ברזילי כי הפעילות המודיעינית ברצועת עזה מתקדמת במהירות, כי המנהיגות הפוליטית כבר נמצאת תחת מעקב שיילך ויתעבה, וכי רשת שתתריע על התארגנויות בקנה מידה נרחב נגד המשטר הצבאי כבר הופעלה ברצועת עזה.

סדר היום:
סקירתו של אל"מ ברזילי על המצב ברצועת עזה

הישיבה הוקדשה לסקירותיהם של שגרירי ישראל בארה"ב, באו"ם, באנגליה, בצרפת ובבלגיה לגבי המצב הדיפלומטי מאז המלחמה. השגרירים תיארו את "המערכה המדינית" במהלך המלחמה ולאחריה, ומסרו את הערכת המצב שלהם לאותה עת. כל אחד מהם ניתח את המדיניות של המדינה בה הוא משרת, והתייחס גם לדעת הקהל באותה מדינה ולתגובת הקהילה היהודית המקומית למלחמה.

לנוכח לחצים כבדים על ישראל בזירה הבינלאומית, שלהערכת כל המשתתפים בישיבה התהוו בהדרגה, נדון הצורך הדיפלומטי להציג תקווה כלשהי לשלום במזרח התיכון, תוך הדיפת הדרישות לנסיגה טריטוריאלית בלא הסכם שלום. לצד המלצות ליזום צעד משמעותי ליישוב פליטים בשטחים, נדונה בישיבה האפשרות המדינית להביע נכונות להדברות עם המלך חוסיין.

אפשרות זו תוארה בישיבה, בין היתר, כמהלך למניעת תיאום סובייטי-אמריקאי בנוגע לאזור וכאמצעי "לקיים את הפירוד במחנה הערבי". לעניין זה הסביר השגריר באו"ם גדעון רפאל כי "אינני מדבר על תוכן ותנאים של משא ומתן, אלא אני מדבר על העמדת פנים, אפילו ביחס לנכונות, אם כי איננ[י] שולל שאם יש נכונות אולי אפשר יהיה גם להגיע למשהו".

סדר היום:

סקירותיהם של השגרירים איתן, הרמן, נג'ר, רמז ורפאל.

בישיבה זו נדונו שני עניינים עיקריים: האחד – דרישת ח"כ מאיר יערי ואחרים לקיים "שיחה של סיכום על מלחמת ששת הימים" סביב שולחן ועדת החוץ והביטחון, בנוכחות ראש הממשלה, שר החוץ ושר הביטחון. שיחה זו אמורה לכלול לקחים מהמלחמה ודיון גם בשאלת העתיד – תכניות השלום של ישראל מזה, ו"האם יש ריצה אחרי ארץ ישראל השלמה" מזה. דרישה זו הפכה למוקד ויכוח בישיבה, לאחר שדיין ואחרים טענו כי כל עוד ישראל צריכה לעמוד בלחצים בינלאומיים קשים, אין זה הזמן או המקום לקיים דיונים שעלולים לעורר ביקורת על המצב ועל התנהלותה גם מבפנים.

בחלק השני סקר בכיר שב"כ, אברהם אחיטוב, את המצב בגדה המערבית וברצועת עזה מנקודת המבט המודיעינית. בפרט התמקד אחיטוב באפיון המנהיגות בגדה, בירושלים וברצועה. אחיטוב תיאר את קיומה של מנהיגות בעלת שיעור קומה בגדה. הוא סיפר שאין בשטחים מרי או התארגנות למרי, אך התריע כי: "אם אותה שכבת מנהיגות [בגדה] תצליח איך שהוא להתארגן, אפילו אם לא תתכוון לכך, היא תתן השראה לאנשים שיש להם הפוטנציאל להפר, להסית […] אם יימצאו אנשים שיתנו את הטון, צפוי גל של סחיטה פוליטית שתהיה לו משמעות שלילית מבחינה בטחונית".

בחלקה האחרון של הישיבה התייחס שר הביטחון, משה דיין, לקריאות לנהוג בשטחים ב"יד חזקה" יותר. דיין תהה מדוע יש בכך צורך כאשר עד אז עדיין "לא נהרג חייל יהודי אחד, לא נהרג אזרח יהודי אחד" בשטחים, וכל זאת כשהישראלים מסתובבים וקונים, "ואפילו למערת המכפלה נכנסים עם נעלים, וזה מסגד ויש בו עכשיו ארון". "אתה מכניס ספרי תורה לתוך מסגד ואומר, שזה בסדר גמור", אמר דיין, והמשיך: "אני רק מתפלל, שזה יחזיק מעמד".

עמודים 14-19 חסרים בנוסח המקורי שנסרק בארכיון המדינה.

דיון זה עסק בלקחים טקטיים ואסטרטגיים, צבאיים ומדיניים מהמלחמה. הוא כונס שבוע לאחר ישיבת הוועדה שבה הועלתה דרישתם של יערי ואחרים שהוועדה תדון בלקחי המלחמה יחד עם ראש הממשלה, שר הביטחון ושר החוץ – דרישה שנתקלה בהסתייגות מצד שר הביטחון דיין ואחרים.

את הישיבה הובילה סקירתו הארוכה והמפורטת של ראש אמ"ן, אלוף אהרון יריב, שהתייחסה לרקע המדיני של המלחמה, למצב בעולם הערבי, למודיעין ולהערכות המצב של ישראל ולמהלכי המלחמה. לצד יריב התבטאו בהרחבה גם הרמטכ"ל רבין ושר הביטחון.

אחת המסקנות העיקריות עליה עמד יריב בישיבה היא כי מצרים לא התכוונה כלל לתקוף את ישראל בטרם פרצה המלחמה. דיין, שמלכתחילה התנגד לדיון שבו עלולה להיות מוצגת השערה מעין זו (ראו פרוטוקול מס' 78), חלק בנקודה זו על ראש אמ"ן.

ישיבה זו הוקדשה לסקירתו של שר החוץ, אבא אבן, על ההתפתחויות בזירה הדיפלומטית: ועידת חרטום והחלטותיה, היוזמה היוגוסלבית לנסיגה ישראלית ותוצאותיה, והתכונה לקראת חידוש דיוניה של עצרת האו"ם באמצע ספטמבר.

שר החוץ הסביר כי הדרך שהוסכמה לבסוף על ידי ארה"ב וישראל לטפל בלחצים המתקרבים היא המתנה, ובעת הצורך סיכול יוזמות להתקדמות מדינית: "בינתיים […] דרושה סבלנות ודרושה התבצרות מאחורי העמדה ונחוץ לבלום יוזמות שליליות". הוא הוסיף כי אם לא יהיה מנוס ממינוי נציג למשא ומתן, הרי שהנציג שימונה יהיה " בלי סמכויות להטיל פתרונות והלכות". שר החוץ הבהיר כי לשם כך ניתן לנקוט תכסיסים שונים, כמו למשל חידוש הרעיון "שקבוצת מדינות תציע לאו"ם לבקש מן הצדדים להסדיר את הסכסוך במו"מ ישיר". "איני משלה את עצמי, כי החלטה כזאת תתקבל," אמר אבן, "אך אולי יש בה כדי להוות אחד המחסומים" להתקדמות.

ישיבה זו השלימה את ישיבה מס' 81, וכללה את המשך דבריו של שר החוץ וכן שאלות ודיון בהם, לקראת המשך המאמץ המדיני ודיוני עצרת האו"ם. הישיבה התמקדה בקווי התגובה האפשריים של ישראל ללחץ הבינלאומי – כיצד תשמור על עמדת היסוד של אפס נסיגה עד הסכם שלום.

הישיבה עסקה רבות בשאלת הפליטים והגבולות ונגעה גם באופן החלת השלטון והריבונות בהר-הבית. נוכח הלחץ הצפוי לנסיגה הציעו משתתפים בישיבה דרכים שונות לעכב את הדיון על עתיד השטחים: להיאחז בלאווים של ועידת חרטום ולהתעלם מקביעתה שעל הבעיות להיפתר בדרך מדינית (עמ' 5); להתנות התקדמות מדינית בהפסקת כל לוחמה והתעצמות צבאית בצד הערבי (עמ' 7-6); ולעודד התארגנות פוליטית עצמאית "בתוך פלשתינה", שתתבדל ממדינות ערב ותאיין את יכולתן לדבר בשם הפלסטינים. (עמ' 10)

חלק מהדוברים בישיבה, ביניהם שר החוץ אבא אבן, התייחסו גם לסוגיה המשפטית – כיצד לעמוד מול העיקרון הבינלאומי הקובע כי כיבוש אינו מקנה זכויות בשטח. אבן הציע להציג את המקרה של 1967 כיוצא דופן לעניין זה.

ישיבה זו עסקה, רובה ככולה, בלקחים מהמלחמה. נדונו ההערכות הצבאיות, המהלכים והמדיניות שהנחו את ישראל בימים שקדמו למלחמה מול ארצות ערב ובפרט מול מצרים, ובזירה הבינלאומית, בפרט מול ארצות הברית. בישיבה נשמעו קולות בעד הקמת התנחלויות ישראליות בשטחים שנכבשו, הן כעניין "ביטחוני" והן כעניין "לאומי".

לאורך הדיון חזרו המשתתפים והתייחסו לעמדות שהושמעו ולאווירה ששררה בישיבות הוועדה שהתקיימו ב-26 וב-27 במאי, שתיעודן נמנע, ברובו, בהחלטת חברי הוועדה בשל כניסת השבת. מתוך הגרסאות השונות עולה כי באותן ישיבות הובע ספק משמעותי לגבי יכולתה של ישראל לנצח במלחמה הצפויה, והתקיים "ויכוח מר וקשה ואכזרי" (ח"כ יזהר הררי, עמ' 20) בשאלת הפעולה הרצויה והצורך להכריע בה במהירות.

הישיבה המתועדת כאן עסקה בפעולות מרי ולחימה של פלסטינים נגד השלטון הצבאי הישראלי, ובמדיניות ישראל בשטחים לנוכח פעולות אלה. בפתיחת הישיבה מסר ראש אמ"ן את הערכתו, לפיה עם ההשתלטות של ישראל על שטח גדול שאוכלוסייתו ערבית, הארגונים הפלסטינים מעוניינים להפוך את מאבקם ל"מלחמת גרילה נרחבת […] על ידי ארגון תנועת התנגדות עממית", ולדמות אותו למאבק של צפון וייטנאם בארצות הברית.

מכאן התעורר הדיון כיצד נכון לנהל את השליטה בפלסטינים: האם נכון להבחין בין תנועת המרי הפלסטינית לפעולות טרור? ובפועל: האם להפעיל יד חזקה נגד האוכלוסייה האזרחית הפלסטינית, או מול ההתנגדות המזויינת בלבד? וכיצד להבהיר כי "צדיק וטוב לו, רשע ורע לו": האם לגדור את הענישה הקולקטיבית של האוכלוסייה לפי ערים, או גם בתוכן? כחלק מהדיון בפעולות הענישה, הזכיר דיין את הגלייתו מירושלים של השייח' עבדול חמיד אל-סאיח, שעל פי עדות שר הביטחון ניהל את ההתנגדות הפוליטית והוביל מרי אזרחי בעיר, וגורש "גם ביודענו שמעשה כזה היה בניגוד לאמנת ג'נבה" (עמ' 7). חברי הוועדה דנו גם במדיניות של הטלת גזרי דין מוות ושל הריסת בתים.

בפתיחת הישיבה דיווח שר הביטחון על פעולות חבלה נגד ישראל ועל מאמצים להשגת נשק מארצות הברית ומצרפת. לאחר מכן הוקדשה הישיבה להמשך הדיון בלקחי המלחמה, ובפרט בשאלת ייחוס התוקפנות שקדמה למלחמה לצדדים השונים. לכל אורך הישיבה הקדישו המשתתפים תשומת לב מיוחדת לשחזור האווירה ששררה בקרב מקבלי ההחלטות והציבור לקראת סוף מאי 1967.

במוקד הדברים עמדו גרסאות ופרשנויות לדברים שנאמרו ולהלכי הרוח בשתי ישיבות הוועדה, מ-26 ומ-27 במאי, שרישומן הופסק לפי דרישתו ח"כ יצחק רפאלי, חבר הוועדה, בשל כניסת השבת. האם אכן שררה "מבוכה" בין מקבלי ההחלטות, וכיצד הפכה למתקפה? איזה תפקיד מילאו משה דיין, שהיה ב-1 ביוני לשר הביטחון, ודוד בן-גוריון בהתלבטויות ובהחלטה על היציאה למלחמה? בין זהירות לפחד, בין הססנות להתמוטטות – הגרסאות השונות למה שהתרחש בישיבות הוועדה שלא תועדו בפרוטוקול נמצאות גם בין דפי ישיבה זו.

עמודיו האחרונים של הפרוטוקול חסרים מהתיק שהועמד לעיון בארכיון המדינה.

חלקה הראשון של הישיבה המתועדת כאן עסק בפעולות חבלה של ארגון אל-פתח. בהמשך לישיבה מס' 84 נדונו בה אופן הטיפול הרצוי של השלטון הצבאי בחבלנים ובאוכלוסייה האזרחית.

בחלקה השני של הישיבה התמקדו המשתתפים בצורך בהתעצמות צבאית ישראלית מהירה לקראת מלחמה אפשרית נוספת, נוכח המלאי המצומצם של נשק ותחמושת עמם התייצבה ישראל למלחמה האחרונה. ההצעה מרחיקת הלכת ביותר לעניין זה, מפי ח"כ יעקב חזן, היתה להסב את התעשייה הישראלית כולה כך שתמלא את מירב צורכי החימוש של מערכת הביטחון.