ב-4 ביולי 1967 מינה ראש הממשלה לוי אשכול "ועדה בין-משרדית מיוחדת למגעים מדיניים באזורי הכיבוש", שנועדה לקבוע ממצאים בדבר המצב בשטח ולנסח המלצות בנוגע למדיניות ישראל בשטחים הכבושים. את עבודת הוועדה ריכז מנכ"ל משרד ראש הממשלה דאז, ד"ר יעקב הרצוג, וחבריה היו האלוף חיים הרצוג, דייב קמחי (המוסד), משה ששון ושאול בר חיים (משרד החוץ). ב-20 ביולי 1967 הגישה הוועדה את מסקנותיה והמלצותיה, במסמך מסכם בן שני עמודים ובשורת נספחים קצרים שבהם פורטו סקירות והצעות לארגון שלטונה של ישראל בגדה המערבית.
המלצות הוועדה הדגישו צורך בפעולה דחופה בשני מישורים מקבילים: האחד, פעולה מדינית אינטנסיבית במגמה להגיע להסכם שלום מיידי עם ירדן; והאחר, ניהול הגדה המערבית "כיחידה מינהלית ומשקית נפרדת בשלטון ישראלי ישיר ובלעדי" עד להגעה להסכם עם ירדן. בינתיים, המליצה הוועדה, ייעשה שימוש בגדה כקלף מיקוח. לשיקולים דמוגרפיים ניתן מקום נכבד בהצעות הוועדה. הגדה המערבית הוצעה כמרחב לפתרון בעיית הפליטים הפלסטינים, שאליו, בין השאר, יועברו פליטים מרצועת עזה שתסופח לישראל. הוועדה הציעה כי גורל הגדה יוכרע בין היתר לאור הצלחתם של מאמצים עתידיים לעודד הגירת ערבים אל מעבר לים ולקלוט עליית יהודים.
נספח א' לדו"ח הוועדה סיכם עשרות שיחות עם מנהיגי ציבור פלסטינים ונסקרו בו הגישות המרכזיות שהביעו הפלסטינים ביחס לעתיד הגדה באותם ימים ראשונים של הכיבוש; נספח ב' עסק בסיכוי להסדרים מדיניים עם מנהיגי ארצות ערב ובעיקר עם המלך חוסיין; בנספח ג' פירטה הוועדה קווי מדיניות למשטר הישראלי בגדה ובנספח ד' הובאה הצעה ארגונית לסדרי השלטון. בנספח החמישי נסקרו דרכים שהציעה הוועדה לפתרון בעיית הפליטים הפלסטינים. האלוף חיים הרצוג הציג כמה הסתייגויות במסמך קצר נפרד.
