ב-3 בנובמבר 1956 כבש צה"ל את רצועת עזה במסגרת מבצע קדש, וב-8 במרץ 1957 נסוג ממנה. בין לבין, קיים צה"ל ממשל צבאי שניהל את החיים האזרחיים ברצועה. סמוך לאחר הנסיגה הכין צה"ל דו"ח מקיף, בן 142 עמודים, לסיכום התקופה הראשונה של כיבוש צבאי ישראלי ברצועת עזה.
הדו"ח סוקר את מבנה המינהל האזרחי ברצועת עזה, סמכויותיו ופעילות חוליותיו השונות; מרוכזים בו מידע ונתונים שאסף הממשל בחודשי פעילותו על אודות הרצועה, על האוכלוסייה שבה ועל מוסדותיה השונים. הדו"ח היה אחד הכלים ששימשו להכנת הפרקליטות הצבאית לקראת ניהול השטחים שנכבשו עשור מאוחר יותר, ביוני 1967.
מחברי הדו"ח לא חסכו בפרטים על אודות הכלכלה, החינוך והבריאות. תשומת לב מיוחדת ניתנה לסקירת נושא הפליטים הפלסטינים ברצועה, מספרם ומצבם. עוד מתוארים אמצעי שליטה ותעמולה מגוונים שהפעיל הממשל הצבאי. אמצעי השליטה כללו, לדוגמא, צורך בקבלת אישור צבאי למינויי המנהיגות המקומית, וטו של הממשל על כלל פעולותיהן התקציביות של הרשויות המקומיות הפלסטיניות והכפפת ניהולן לפקיד ישראלי; ניתוק האזור משירותי טלפון ודואר; וסגירת הבנקים המקומיים תוך הכנסת בנק ישראלי לרצועה. תעמולה שודרה בתחנת שידור של הממשל הצבאי בערבית והושמעה ברמקולים שפוזרו בבתי קפה ברחבי עזה; יומני תעמולה הוקרנו בכל בתי הקולנוע באזור; ספרי לימוד נפסלו.
