במסמך זה מוצגת עדות לגירוש המוני של 110 פלסטינים שנלקחו מרצועת עזה ונעזבו לגורלם בחצי האי סיני, ולביצוע הריסת בתים עונשית ברצועת עזה, סמוך לאחר כיבושה ביוני 1967. העדות מובאת בזכרון דברים שכתבו אנשי משרד החוץ יעקב אבנון ואבנר ארזי, מפי מושל רצועת עזה סא"ל חיים גאון. השיחה התקיימה למחרת האירועים המתוארים, ימים ספורים לאחר תום קרבות מלחמת ששת הימים.

אבנון וארזי שמעו מפי סא"ל גאון שעקבות שנמצאו באתר פיצוץ מוקש בקרבת עזה, הובילו את חיילי צה"ל אל בתים במחנה פליטים סמוך. החיילים דרשו מתושבי הבתים להסגיר את האחראים להנחת המוקש. כעבור זמן מה התייצבו 110 בני אדם, שלדברי גאון הזדהו כאנשי "צבא השחרור הפלסטיני", ולקחו על עצמם כאיש אחד את האחריות לפיצוץ המוקש. משך שלוש שעות סירבו 110 הפלסטינים לגלות מי מהם אחראי לביצוע הפיצוץ, אף שהוזהרו כי ייענשו. "משלא נענו עם תום האולטימטום הוחלט להעבירם לסיני ולעזוב אותם לנפשם!", תיעדו אנשי משרד החוץ את שנמסר להם בפגישה, והוסיפו בזהירות כי "כנראה העונש בוצע בינתיים".

נוסף על הגירוש ההמוני פוצץ צה"ל שמונה בתים שאליהם, כך נטען, הובילו העקבות שמצא. זאת כעונש לתושבי הבתים, שככל הנראה נמנעו גם הם מלציית לדרישה להסגיר את מניחי המוקש. זהו התיעוד המוקדם ביותר המוכר לנו של הריסת בתים עונשית בשטחים לאחר הכיבוש ב-1967.

Close

15 ביוני 1967

זכרון דברים

ביקור במשרד המושל הצבאי בעזה