מסמך פנימי מ-1971 פורש את הרקע לסירובה של ישראל להכיר בתחולת אמנת ג'נבה הרביעית בשטחים: הכרה שמדיניותה בירושלים סותרת את הוראות האמנה ורצון למנוע התערבות חיצונית ב"עניינים שאין לנו עניין שיתערבו בהם", כהריסת בתים, גירושים, מעצרים מנהליים ואחרים.
מסמך אומבריכט: מדינת ישראל ואמנת ג'נבה הרביעית
מסמך רקע פנימי מ-1971 פורש את הנימוקים לסירובה של ישראל להכיר בתחולת אמנת ג'נבה הרביעית בשטחים: הכרה שמדיניותה בירושלים סותרת את הוראות האמנה ומניעת התערבות חיצונית ב"עניינים שאין לנו עניין שיתערבו בהם", כהריסת בתים, גירושים, מעצרים מנהליים ואחרים.
בדצמבר 1971 בא לביקור בישראל ויקטור אומבריכט, בכיר בוועד הבינלאומי של הצלב האדום. לקראת בואו הכין משרד החוץ מסמך רקע לתדרוך האישים שהיו אמורים להפגש עמו, ובו נסקרו הנושאים שעמדו על הפרק בין מדינת ישראל לארגון הבינלאומי. מחברי המסמך ציינו כי ישראל תעלה ביוזמתה בפני נציג הצלב האדום רק את נושא השבויים הישראלים במדינות ערב.
עוד סקרו מחברי המסמך את מדיניות ישראל ביחס לצלב האדום ואת הנושאים שנותרו במחלוקת בין המדינה לארגון שאותם צפוי היה האורח להעלות בעת ביקורו, ובמיוחד הימנעות ישראל מהכרה בתחולתה של אמנת ג'נבה הרביעית על פעולותיה של המדינה בשטחים הכבושים. במסמך מפורטות הסיבות למדיניות זו של ישראל, ובראשן העובדה כי "מעשינו בירושלים מאז 1967 עומדים בסתירה למילה הכתובה של האמנה". כן צוין החשש שגורמים זרים – הצלב האדום או מדינה אחרת – ייתערבו "בעניינים שאין לנו עניין שיתערבו בהם". "עניינים" אלה, הפרות של זכויות האדם, מפורטים בהמשך המסמך, בהם הריסת בתים, מעצרים מנהליים, גירוש תושבים ועוד.
מסמכים המתעדים את ביקור אומבריכט ואת תוצאותיו מצויים בתיק חצ-4445/9 שבארכיון המדינה.
מחיקות במסמך: משפט אחד וכמה פרטים מזהים הושחרו ביוזמת מכון עקבות בכדי להגן על צנעת הפרט של אדם.
